החלטה
מונחת לפני בקשתו של הנתבע 2, איגור גוסב (להלן: גוסב), לעכב את ההליכים בתביעה זו שהגישה כנגדו התובעת, אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ (להלן: אלקטרה), עד לסיומם של "ההליכים" הפליליים אשר לטענתו מתקיימים כנגדו (להלן: "הבקשה"). כמו כן מבקש גוסב כי בית משפט זה יורה על הארכת המועד להגשת כתב הגנתו עד 30 ימים לאחר סיום ההליכים הפליליים המתנהלים ו/או שינוהלו כנגדו, ולחלופין - עד 30 ימים אשר ימנו ממועד מתן החלטתו של בית משפט זה בבקשה, ככל שבקשתו תדחה.
א. רקע עובדתי
1.אלקטרה היא חברה העוסקת בייצור, אספקת ומכירת מוצרי צריכה שונים. בין היתר מייצרת אלקטרה מזגני אוויר (להלן: "המזגנים") ומשווקת אותם. בכתב התביעה שהגישה אלקטרה בתיק זה נטען כי גוסב והנתבע 1 הועסקו במחלקת המזגנים שלה. בעקבות חקירה סמויה שניהלה אלקטרה, התברר לה, לטענתה, כי גוסב והנתבע 1 גנבו במשך השנים באמצעי מרמה והונאה, בצוותא חדא עם הנתבעים 3-5, כ-2000 מזגנים שיוצרו על ידי אלקטרה, וזאת תמורת קבלת כסף ואספקת סמים קשים.
2.בכתב התביעה שהגישה אלקטרה נטען כי גוסב והנתבע 1 העמיסו על משאיתו של הנתבע 3, קבלן הובלות עצמאי אשר נהג לאסוף מזגנים מאלקטרה ולחלק אותם לקמעונאים השונים המוכרים את תוצרתה, מזגנים גנובים מתוצרת אלקטרה. לטענת אלקטרה, גניבתם של המזגנים ממפעלה הוסוותה על ידי גוסב והנתבע 1 באמצעות סיווגם הפיקטיבי כמזגנים פגומים שנשלחו להשמדה, בעוד שבפועל המזגנים סופקו על ידם, באמצעות הנתבע 3, אל הנתבעים 4-5 אשר שיווקו את המזגנים לאחרים. בכתב תביעתה טוענת אלקטרה כי גוסב והנתבעים האחרים הסבו לה נזק בסך של כ- 5,234,458 ₪ וכן תובעת אלקטרה מכלל הנתבעים סך נוסף של 170,000 ₪ בגין עלות החקירה שביצעה אשר במסגרתה נחשפו מעשיהם של הנתבעים.
3.לטענת גוסב ביום 1.3.2010 הגישה אלקטרה תלונה כנגדו למשטרת ישראל אשר פתחה בחקירה כנגדו בחשד לביצוע גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לטענת גוסב, המשטרה עצרה אותו ביום 14.3.2010 יחד עם הנתבעים האחרים, ומעצרו אף הוארך בהמשך. לטענת גוסב על רקע נסיבות הפרשה יש לצפות ברמה סבירות גבוהה ביותר כי יוגש כנגדו כתב אישום בעתיד הקרוב.
4.למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 19.3.2010 הורה בית משפט זה במסגרת התיק דנן על הטלת עיקולים על נכסיהם של הנתבעים, וביום 3.6.2010 הורה בית המשפט על הרחבת העיקולים.
ב. טענות המבקש
5.לטענת גוסב אף על פי שטרם הוגש כנגדו כתב אישום, הרי שנוכח הנסיבות: מעצרו למספר ימים וחקירתו במשטרה, כמו גם הראיות הרבות שנאספו על ידי אלקטרה והועברו למשטרה לרבות דו"ח חוקר מפורט אליו צורפו צילומים ודו"חות מעקבים, הרי שהגשת כתב אישום כנגדו הינה ודאית, ומשום כך יש לעכב את ההליכים בתיק דנן עד להכרעה בהליך הפלילי אשר יתקיים בעניינו. לטענת גוסב, מודע הוא לעובדה כי בהתאם לדין אין לו זכות מוקנית לעיכוב הליכים בתביעה שהגישה כנגדו אלקטרה, אולם לטענתו הפסיקה הכירה בסמכותו של בית המשפט לעכב הליכים אזרחיים בשל הליך פלילי התלוי ועומד כנגד נתבע, זאת בהתקיים מספר תנאים. לטענת גוסב, התנאים שהותוו בפסיקה לעיכוב הליכים כאמור מתקיימים בעניינו, ועל כן יש להיעתר לבקשתו.
6.מבקשתו של גוסב עולה כי אף הוא מכיר בקושי העיקרי בו לוקה בקשתו: טרם הוגש כנגדו כתב אישום ולכן לכאורה כלל לא החל הליך פלילי בעניינו. משום כך אף הוא עצמו מודע לכך שאין לומר כי בנוסף להליך האזרחי ישנו "הליך פלילי תלוי ועומד". עוד מפנה גוסב עצמו לפסיקה אשר הדגישה כי כאשר טרם הוגש כתב אישום, ובמיוחד כאשר עוד טרם התקבלה החלטה על עצם הגשתו ולא ברור כלל אם יוגש, הרי שיש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים המוגשת במסגרת ההליך האזרחי. הטעם לכך הוא שקבלת בקשה לעיכוב הליכים במצב בו לא ברור אם יוגש כתב אישום משמעותה שלילה מעשית של זכות נפגעי העבירה הנטענת להיפרע בגין נזקיהם למשך תקופה ארוכה ובלתי מוגדרת. כן הפנה גוסב לפסיקה הגורסת שאין זה ברור כי אינטרס יעילות הדיון מחייב את עיכוב ההליכים האזרחיים, שכן במצב בו לא ברור אם יוגש כתב אישום הרי שיתכן כי בירור ההליך האזרחי יסתיים עוד לפני תחילת הדיון בהליך הפלילי.
7.ברם, טוען גוסב כי לדעתו העקרונות הנ"ל אשר גובשו בפסיקת בתי המשפט אינם תקפים בעניינו. לגירסתו, במרבית המקרים שנדונו בפסיקה דובר על פרשות סבוכות ומורכבות ולכן האפשרות להגשת כתבי אישום בהן לא הייתה ודאית כמו בעניינו. יתר על כן: בשל מורכבותם של המקרים הנ"ל ההליך הפלילי היה צפוי להימשך זמן רב אשר היה בו כדי לגרום לדחייה ממושכת באפשרות התובע בהליך האזרחי לקבל פיצוי בגין נזקיו. לעומת זאת, בעניינו, כך טוען גוסב, הנסיבות פשוטות באופן יחסי, הוא אף נעצר למשך מספר ימים ונחקר, קיימות לכאורה ראיות רבות כנגדו, כפי שעולה מכתב התביעה שהגישה אלקטרה ומבקשותיה לעיקולים זמניים, וכן כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט במסגרת הליכי הארכת מעצרו מיום 18.3.2010 – מעצר ימים. לכן, טוען גוסב כי מאחר ובעניינו הגשת כתב האישום הינה קרובה לוודאית, ההליך הפלילי בעניינו פשוט למדי ולכן לא צפוי להימשך זמן רב, ומשכך - אינטרס יעילות הדיון נוטה לטובתו במובן זה שעדיף לקיים תחילה את ההליך הפלילי ולהשתמש בקביעותיו העובדתיות במסגרת ההליך האזרחי מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח משולב], התשל"א- 1971 (להלן: פקודת הראיות). עוד טוען גוסב כי משההליך הפלילי בעניינו פשוט ולא צפוי להימשך זמן רב הרי שאין לומר כי זכותה של אלקטרה להיפרע בגין נזקיה נפגעת באופן קשה או בלתי מידתי. גוסב מוסיף וטוען כי בנסיבות אלה בהן ההליך הפלילי בעניינו לא צפוי להימשך זמן רב וזכויותיה של אלקטרה לא תפגענה באופן מהותי - הרי שזכותו לאי הפללה עצמית גוברת.
8.גוסב טוען כי תנאי הסף למתן החלטה בדבר עיכוב הליכים כאמור הוא שקיימת זהות מוחלטת בין המסכת העובדתית "האזרחית" לבין זו "הפלילית". במקרה דנן, טוען גוסב, מתקיימת זהות מוחלטת, ולא רק דמיון בין העובדות.
9.לטענת גוסב, במקרה הנוכחי יש הצדקה ממשית לעיכוב ההליך האזרחי, שכן ניהול ההליך האזרחי במקביל להליך הפלילי יפגע ביכולתו להתגונן בהליך האזרחי. לדידו, הוא לא יוכל להסתכן באמירת דברים והצגת ראיות במהלך בירורה של התובענה האזרחית מתוך חשש שהן עלולים להביא להפללתו, ישמשו את המשטרה להמשך חקירתו, ואף יפגעו בו בעת שינהל את הגנתו מפני ההליך הפלילי שינקט כנגדו. למעשה טוען גוסב כי המשך ניהול ההליך האזרחי כנגדו יפגע בזכות השתיקה העומדת לו כנאשם בהליך הפלילי, זכות שהוכרה בפסיקתו של בית המשפט העליון כבעלת מעמד חוקתי. לטענת גוסב, אין בחסיון השימוש המוענק לו לפי סעיף 47 לפקודת הראיות כדי לפתור את החשש מפני הפללה עצמית שכן חיסיון זה תקף רק אם חויב אדם למסור את הראיה, אך אינו חל באותם מקרים שבעל דין ביקש מיוזמתו למסור את הראיה. כך למשל כאשר מסירת הראיה יכולה להועיל לו במישור האזרחי למרות שהיא עלולה לסבכו במישור הפלילי. גוסב טוען כי אין לבחון את הפגיעה בו בזוית הצרה של זכות השתיקה והחיסיון מפני הפללה עצמית אלא יש לבחון את הפגיעה בו במובן הרחב.
10.עוד טוען גוסב כי במקרה דנן אלקטרה מעבירה ראיות וחומרים למשטרה ולכן החשש מפני הפללתו גובר. נוכח שיתוף הפעולה כאמור בין אלקטרה לבין המשטרה, חושש גוסב כי אלקטרה תעביר למשטרה את החומרים שיועברו על ידו בהליכי הגילוי והעיון כמו גם בתשובותיו לשאלונים.
11.זאת ועוד: גוסב טוען כי לאחר שעוקלו מרבית נכסיו, והעיקולים אף הורחבו, אין לו יכולת ממשית לממן ייצוג הולם במסגרת ההליך דנן, וגם בכך יש כדי להטות את הכף לעיכוב ההליכים. מעבר לכך, טוען גוסב כי טרם הוגש כתב הגנה מטעמו, ולמעשה לא התקיים כל דיון במסגרת ההליך האזרחי, ולכן טרם הושקע זמן שיפוטי אשר לכאורה עלול היה לרדת לטמיון בעקבות עיכוב ההליכים. מאידך, טוען גוסב כי הכרעות בהליך הפלילי ייתרו את הדיון במישור האזרחי ויביאו ליעילות הדיון.
ג. תשובת אלקטרה לבקשה
12.לטענת אלקטרה יש לדחות את הבקשה שכן היא הוגשה בלא תצהיר התומך בעובדות הנטענות בה. עוד טוענת אלקטרה כי הבקשה נושאת אופי כוללני בלבד והיא נעדרת פירוט בהתייחס לראיות ספציפיות אשר לטעמו של גוסב עשויות להפלילו אם לא יעוכבו ההליכים כנגדו בתובענה זו. זאת ועוד: טוענת אלקטרה כי בית המשפט העליון קבע ברע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ (להלן: עניין לופטין) כי הכלל הוא שהדיון בתובענה האזרחית לא יעוכב בשל ההליך הפלילי אלא בנסיבות חריגות שהנטל להוכיחן מוטל על המבקש את עיכוב ההליכים. מעבר לכך, טוענת אלקטרה כי ההליך הפלילי עליו מצביע גוסב כלל לא החל ולכן אין בפנינו בשלב זה הליך פלילי המתנהל במקביל להליך האזרחי שעניינו בירור התובענה שהוגשה לבית משפט זה בתיק דנן. הליך פלילי נחשב לכזה רק משעה שהוקרא לנאשם כתב האישום בבית המשפט, ומשכך - אין בנסיבות העניין הליך פלילי התלוי ועומד כנגד גוסב, וממילא שאין צורך והצדק לעכב את בירור התובענה דנן. עוד טוענת אלקטרה כי לא ידוע מתי תסתיים החקירה המשטרתית ובאיזה שלב היא נמצאת, וכלל לא ברור אם יוגש כתב אישום וכנגד מי מהנתבעים. לכן, טוענת אלקטרה כי משמעות עיכוב ההליכים עד להכרעת עניינו של גוסב במישור הפלילי היא שלילת יכולתה לקבל פיצוי בגין נזקיה בהיעדר צפי ממשי להגשת כתב אישום.
13.עוד טוענת אלקטרה כי בעניין לופטין דחה בית המשפט העליון את הגישה לפיה אי עיכובו של ההליך האזרחי תפגע בזכות השתיקה של הנאשם, שכן זכות זו אינה עומדת לנאשם מחוץ לגבולות המשפט הפלילי הספציפי בפניו הוא ניצב. כל שעומדת לנתבע בהליך האזרחי היא הזכות לאי הפללה עצמית שבה יכול הוא לעשות שימוש אם סבור הוא כי מסירת ראיות עלולה להפלילו. בעניין זה מפנה אלקטרה להחלטתי בבקשה דומה בת"א 1001-11-07 גביש נ' לאוטמן (פורסם במאגרים המשפטיים ביום 18.9.2008) (להלן: עניין גביש נ. לאוטמן), בה הודגש כי הזכות מפני הפללה עצמית אינה מקנה לחשוד זכות שתיקה במשפט האזרחי המתנהל כנגדו וכי הזכות לאי הפללה עצמית העומדת לנתבע-חשוד חלה ביחס לראיות ספציפיות שלגביהן יטען להפללה עצמית.
14.אלקטרה מבהירה כי אין בסיס משפטי לטענה כי קושי כלכלי הנובע מעיקול נכסיו של גוסב מצדיק את עיכוב ההליכים כנגדו. עוד טוענת אלקטרה כי אין ממש בטיעון מלאכותי בדבר היעילות כביכול שמעלה גוסב, שכן אין עסקינן בסיטואציה בה ההליך האזרחי טרם החל ואילו ההליך הפלילי עומד בפני מתן פסק דין שניתן לעשות בו שימוש במישור האזרחי ובכך לייתר את ניהול ההליך האזרחי ולחסוך בזמן שיפוטי ובמשאבי הצדדים. במקרה דנן החל הליך אזרחי אך טרם החל הליך פלילי, ולכן אינטרס היעילות מטה את הכף דווקא לעבר המשך בירור התובענה האזרחית שבפני ולדחיית הבקשה לעיכוב בירורה. באשר לשימוש בפסק הדין שינתן בהליך הפלילי כראיה בתביעה האזרחית, הרי שמדובר בראיה לכאורה בהליך האזרחי, ומכל מקום זו פריבילגיה השמורה לה, ולבחירתה, כתובעת בתובענה האזרחית.
ד. דיון והכרעה